הימים חלפו בעצלתיים, החום השתכן דרך קבע במעונו הרשמי של האשך (הוא סירב לכל בקשות הגננת להפעיל מזגן; הוא טען שהדבר גורם להתחממות גלובלית. הגננת לא קנתה את תירוציו וידעה שהוא פשוט מתקמצן על החשמל), המאוורר פלט מין הבל חם, ממש כמו הכלבים אשר הקיפו את האשך, השרוע על ספתו, צמודים לפניו ממרחק של 2 ס"מ ומצפים בקוצר רוח לטיול.

האשך הזדקף לפתע (הכלבים רצו לכיוון הדלת), אחז בעט המונח על השולחן, ושירבט משהו על קרטון הפיצה מאתמול:

בכל רגע

אני שוקע באפיסת כוחות מתוכננת היטב.
שרוי בנים לא-נים, אני ספק שרוע
ספק סרוח על הספה.
נפשי מידלדלת מאליה ומוחי מתערפל והולך.
אני מתמזג עם הסלון, אדים קלושים של סירחון
עולים מפלג גופי העליון, אותו פלג גוף אומלל 
אשר התנתק מההוויה הכוללת ובחר בחיי פרישות
משל עצמו, כמו נעלב.
הזמן חולף לאיטו אך בקצב קבוע.
תזוזות קטנות על מגוון כריות
מונעות פצעי לחץ.
מונעות תנוחה נוחה באמת.
ולפתע: 
דבר אינו קורה.
כי אפשר להיגמר בכל רגע.
בכל רגע.

הוא סיים את יצירתו, הביט בה והיה מרוצה.
'מעז יצא מתוק', הוא חשב, ולפתע ניעור בו דחף עז למתוק.
הוא קם, נעל את סנדליו המרוטות והאכולות-למחצה (הכלבים החלו לקפץ ולנבוח בשמחה, אחד מהם אפילו תפס את הרצועה בפיו והחל לשחק איתה, מגיש אותה לאשך), פתח את הדלת, וטרק אותה מאחוריו, משאיר את הכלבים המצפים מאחוריו.

הוא עצר במכולת לקורנטו XL, ומייד המשיך לכיוון הים.
בדרך התקשר לחברו. "אתה בא לשחק מטקות?"
"אין לי כוח. חם מדי," ענה החבר.
"צריך לעשות ספורט," שידל האשך.
"נעשה בקבר," ענה חברו.
"בוא, נתרענן, אולי נשחה קצת."
"שום סיכוי. המים לוהטים. אני לא יוצא מהמזגן."
"יש חופש גדול. ים תיכוניסטיות שוות בחוטיני. מסתבר שזה הסטנדרט עכשיו."
"אני מגיע!" אמר החבר.

כשחזר האשך, עייף אך מוחו מלא במחזות מופלאים, הוא התיישב וניצל את התרוממות הרוח לכתיבת יצירה נוספת:

היום בו נגמרת

אתה עומד בשמש הקופחת ומחזיק משהו מעץ
זה דבר שעלה לך חמישים שקלים
הדבר הזה הוא עגול עם ידית ובאופן כללי דומה למטקה
אתה קולט שזה מטקה.

פתאום אתה מבין שנגמרת.
שהית יותר מדי זמן בשמש ובחום,
אתה כבר בקושי רואה בעיניים שלך, האדומות
והמלחמה בגלים התישה אותך לגמרי.

לא אכלת היום דבר.
קרניים אולטרא-סגולות עשו את דרכן לקליפת המוח שלך
מליחות הים הצטברה על העור,
ונשים בחוטיני טשטשו את דעתך.

ופתאום אתה מוצא את עצמך מתבונן בשמיים הכחולים,
והכל כל כך שקט.
ואור השמש כבר איננו מפריע לך.
אתה יכול להביט לחמה בעיניים,
רואה אותה כאילו בפעם הראשונה,
ובמין רגע שכזה אתה מבין את עצמך, ואת היקום
ואת מה שהים הזה אומר לך,
והוא אומר:
גם אני, ממש כמוך, כל הזמן משתנה.

*

האשך הרגיש שמשהו קרה. משהו השתנה בו.
נפל דבר בקרבו.
באחת הוא החליט שאף הוא מסוגל להשתנות, ולהשתפר.
'תמיד יש מקום לשיפור!', הוא חשב, 'גם מחמוד עבדול ראוף לא נח והמשיך להתאמן גם כשקלע ב-95% באחת העונות! תמיד שאף למאה!'

הוא החליט שהוא מתחיל לשנות דברים בחייו.

באותו הרגע, כרמז אלוהי, נפתחה הדלת והגננת חזרה מעבודתה, עצביה מרוטים.
"למה חם פה כל-כך?? תדליק מזגן כבר, יא קמצן!"
"אין בעיה!" הפתיעה האשך, והדליק את המזגן, שניעור לחיים באיטיות, מבולבל.
"למה הכלבים כאלה מוטרפים? שוב לא הוצאת אותם?? מה עשית בכלל כל היום?"
"הגיתי!" אמר האשך, "הגעתי לתובנות! אני הולך להשתנות!"
"כמו מה? אתה הולך להפסיק עם הג'אנק פוד? לעשות כלים? להתחיל לעשות ספורט כדי להוריד את הכרס בירה?"
"דברים חשובים יותר!" זעק האשך מדם ליבו.
"אתה הולך לאהוב את לברון?" גיחכה עליו הגננת.
"אל תגזימי!" התפלץ האשך, "תשאירי את השיקוץ מחוץ לזה! אני מדבר על דברים שבינו לבינה!"
"עכשיו אני בכלל לא מאמינה לך."
"החלטתי לבוא לקראתך בדברים החשובים!"

והאשך שיתף את הגננת הספקנית בכך שהוא החליט לוותר לטובתה על הצד שלו במיטה, ליד המנורה, ולהסתפק בקיר. וגם שיפסיק להשתמש בשקיות לעטוף דברים במקרר, ויעבור לקופסאות, כמו שתמיד רצתה.
וגם שיעשה מאמץ הירואי ויגביל את עצמו לפיצה אחת בשבוע.

"חשבתי שאמרת דברים חשובים," היא נאנחה.
לא ייאמן, חשבה, הוא הצליח לאכזב אותה שוב.

"מה יותר חשוב מהצד של המיטה??"

היא ראתה שבריר הזדמנות.
"אם אתה באמת רוצה להשתנות בדברים החשובים, אולי תסכים כבר לבוא איתי ליועצת הזוגיות ההיא?? אני מתחננת כבר שנתיים לפחות שנלך אליה ללבן בינינו את הנושאים הרציניים שמעיקים על מערכת היחסים הזו!"

להפתעתה, האשך לא אחז בשתי כריות, כהרגלו, ולא אטם את האוזניים.
הוא אף לא ברח להסתגר בשירותים.
הוא לקח נשימה עמוקה, נשף אותה והכריז באומץ:
"בסדר. נלך לאשת מקצוע."

"אני לא מאמינה! פעם ראשונה שאתה מפתיע אותי לטובה!"
הגננת התקרבה לנשיקה.
"אבל לא ליועצת זוגיות! אני לא מאמין בחרא הזה!"
היא נעצרה במקומה.
"אז למי? פסיכולוג? יש לך המלצה על מישהו אחר?"
"במשפחה שלי יש רק איש מקצוע אחד שפונים אליו בשעת צרה," אמר האשך. "מגדת עתידות!"
"הא??"
"כן! אבי הלך כשאמא ברחה מהבית, וסבי לפניו, כשאבי נולד, ומשום מה היה בצבע מוקה. בשני המקרים מגדת העתידות חזתה במדויק את עתידם, נתנה להם עצות מועילות, והחזירה אותם למסלול!"
"אביך מעולם לא נישא בשנית והיה מובטל כל חייו! עד היום הוא יושב בפרלמנט השכונתי ולא עושה כלום, והכל על חשבוננו!"
"אבל הוא מאושר."
הגננת נאנחה.
"בסדר. אם אתה מתעקש. לפחות נפנה למישהו."
האשך נפנה לחפש המלצות באינטרנט.

*

הם זיהו את המקום לפי השלט "כוכבה צדוק – מגדת עתידות, מתקשרת, נומרולוגית, יועצת רוחנית, מדיום, תורת הנסתר. בניית ציפורניים והוצאת שחורים".
זה היה בית קטן עם שלט גדול בחלק הישן של העיר.
האשך ניגש לדפוק על הדלת והיא לפתע נפתחה לפניו, כבקסם.
"וואו! גם את זה ניחשת?" שאל בהתפעלות.
"קבענו שעה," ענתה ביבושת. והמדרגה שם חורקת. ויש עינית בדלת."
האשך נותר מתרשם ובני הזוג נכנסו פנימה והתיישבו לפני שולחן קטן.
האישה התיישבה לפניהם.

"אז מה תרצו לדעת?" שאלה. "מין הילוד? פרנסה? החלטה גורלית? בניית ציפורניים אולי?" את השאלה האחרונה הפנתה לגננת.
"הכל מהכל!" ענה האשך.
"מערכת יחסים!" ענתה הגננת בו-זמנית.
"אני מבינה," אמרה האישה. "אתם רוצים את הקומפלט. זה יעלה לכם 250 שקלים. אם תרצו את העסקית אפשר להוסיף תפילה או קמע לבחירתכם, וזה יהיה 300. משתלם מאוד."
"נסתפק בזה!" אמר האשך, ונפרד בצער רב מכספו, אותו נתנה לו הגננת רק יום קודם לכן.

"הבא נתחיל אם כך," אמרה האישה. "תן לי את כף ידך הימנית!"
האשך הוציא את ידו הימנית מאפו, והושיט אותה, מניח אותה על השולחן.

"תן לי את כף ידך השמאלית!"
האשך החליף יד והניח את ידו השמאלית.
היא אחזה בכף ידו ובחנה את התווים.

"למה הם כל-כך מטושטשים? אתה עובד בעבודת כפיים כלשהי?"
"הוא לא עושה כלום!" מיהרה הגננת לענות במקומו.
האשך גיחך.
"בואי נגיד שכמו סימונס, אני ימני בכל דבר חוץ מהדבר החשוב – 'הקליעה'." הוא קרץ קריצה רבת משמעות לכיוונה.
כוכבה שמטה מייד את ידו מידה.

"לא משנה! נעשה קריאה בקפה!"
היא פנתה למזוג לו כוס קפה שחור קטנה מן התרמוס שהיה על השולחן.
"רעיון מעולה! כבר הייתי על הקצה! בדר"כ אני שותה את החמישי שלי כבר מזמן!"
השעה הייתה 09:30 בבוקר.
היא הגישה לו את כוס הקפה המהבילה והוא גמע אותה באחת.
"מצוין! יש מאפה?"
"תן לי את הכוס!" היא התעלמה ממנו.
"קודם עסקים, כמובן," הסכים האשך והגיש לה את הכוס הריקה.
"איפה הבוץ?!" השתוממה כוכבה, מביטה בכוס הריקה, הופכת אותה ומראה שאין בה דבר.
"אני אוכל אותו קבוע! זה טוב ליציאות!" אמר האשך בסיפוק.
הנה, גם הוא יכול לתת לה עצה משובחת לחיים.
"לא משנה! לא משנה! נקרא בכדור הבדולח!"

היא קמה בכבדות ממקומה ושלפה כדור מאובק מהארון.
ניקתה אותו עם מגבת המטבח, קיפלה אותה והציבה אותו עליה.
"כן! מה תרצו לדעת?"
"האם תהיה לי עבודה מכניסה?" זינק האשך מייד עם השאלה הראשונה.
היא התבוננה עמוקות מספר רגעים באחד הכתמים על הכדור, שלא ירדו.
"אני רואה הרבה אפסים מקיפים אותך," ענתה.
"יש! ידעתי שבסוף אני אקבל את משכורת החלומות שלי!" צהל האשך בחדווה.
"היא מתכוונת לחברים שלך," אמרה הגננת ביבושת.

"נעבור לשאלה הבאה – מה תרצו לדעת?"
הפעם הגננת הקדימה אותו.
"האם נעמיד צאצאים??"
כוכבה הביטה בגננת המשתוקקת, הביטה באשך, נראתה תמהה מעט, וחזרה להביט בכדור.
"אני רואה אותו מעמיד הרבה…"
"זה מספיק!" קטע אותה האשך. "קיבלנו את התשובה!"
ולפני שהגננת תמשיך בשאלותיה שאל:
"האם נזכה לרכוש בית משלנו, אולי בזכות העבודה המכניסה ההיא?"
"אני רואה הרבה בתים בחייך…" אמרה כוכבה כשהיא מביטה בכמה כתמי חלודה.
"כ-מ-ה בתים! גננת! שמעת את זה? יהיו לנו כמה בתים!"
"היא בטח מתכוונת שנצטרך לעבור עוד הרבה בשכירות," זעפה הגננת, עדיין ממורמרת שלא נתן לה להמשיך את הנושא הקודם.

הגננת החליטה להכות בברזל בעודו חם, והמשיכה מייד לשאלה הבאה לפני שיספיק להגיב:
"ומה עם הזוגיות? האם יש עתיד לזוגיות הזו או שאולי צפון משהו טוב יותר בהמשך??"
אך האשך הפעם אפילו לא נתן לכוכבה לענות.
"מספיק עם השטויות! קשקשנו מספיק על דברים לא חשובים. אני רוצה לעבור לנושאים הרציניים!"
כוכבה והגננת הביטו בו, מופתעות אך ממתינות למוצא פיו.
"ליגת ה-NBA הקרובה. האם השיקוץ ייקבר בבור הצואה?"
כוכבה הביטה בו, העבירה את מבטה לגננת בתמיהה, וכשראתה את הבעת הגועל והבוז שעלתה על פניה העדיפה לנעוץ מבט חודר בכדור.
היא נראתה מתחבטת.
"נו מה את אומרת? הגבה תיפצע שוב?? אני חייב לדעת! אני חייב לתת נבואה מדויקת השנה בהופס! אני חייב להסיר את הקללה!"

כוכבה הביטה בכדור, סובבה אותו אנה ואנה, תוך שהיא מציצה מדי פעם בלקוח המוטרף שלפניה, מנסה לגלות רמזים בפניו המתעוותות ובקצף העולה מפיו.

"השיקוץ…"
"כן? כן??"
"בור הצואה…"
"כן?? יעלה על גדותיו??"
"כן… אני רואה הצפה…(מבט) השיקוץ טובע… (מבט) כל המקקים בורחים… יש לקרוא לאינסטלטור…"
"את מתכוונת שיפטרו את ווגל?? או את פלינקה??" התפרץ.
"אני לא יודעת, זה מעט מבולבל. הבור יצטרך ניקיון יסודי."
"מה עם הגבה??"
"הגבה… (מבט) יש להיזהר בגילוח… (מבט) אה, במריטה… (מבט) אה, לשים פלסטר!"
"הה! ידעתי! כרגיל הנבלות יביאו איזה וטרן גמור להחליף אותו!"
האשך המשיך:
"ומה עם הדואו המשוקץ ביוסטון? לא יעלו לריקוד הגדול?"
"הדואו… אה… יחליק על הבמה… ייפסלו מהתחרות… אני רואה קרע גדול לאחר הכישלון…"
"ידעתי!"
"האישה תאשים את הגבר שהכשיל אותה… הם לא ירקדו שוב."
"וואו! איזה חדשות נפלאות! את ממש תותחית!" האשך היה מרוצה. "אז את אומרת שהארדן יאשים את ווסטברוק בכישלון השנה הא? וזו תהיה עונתם היחידה יחד? נהדר!"

האשך היה מסופק עד כה מאוד ממקצועיותה של מגדת העתידות, ומן התשובות שקיבל.

"אולי נחזור למערכת היחסים?" הציעה הגננת.
"כן!" האשך קרא. "מערכת היחסים!" הוא המשיך – "האם צמד הנחשים יסתדרו זה עם זה, כשהנחש הפצוע יחזור למגרשים?"
"אה… הנחשים?" אמרה כוכבה. "מבור הביוב או מתחרות הריקודים?"
"מהתפוח הגדול כמובן!"
"אה. כמובן." היא החלה להיראות חסרת מנוחה. "הנחש יאכל את התפוח…"
"אה-הא!" אמר האשך. ובליבו חשב – היא תותחית הכוכבה הזו. קיירי יצליח היטב השנה בלי דוראנט.
"…ואז צמד הנחשים יבלע זה את זנבו של זה…"
"הממממ" פלט האשך, "מעניין. המשיכי."
"הם יהיו כבולים יחד ויחנקו זה מזה ומהתפוח. תקועים בלולאה אינסופית."
מרתק, חשב האשך. בואו של דוראנט יסנדל את ברוקלין. יתגלעו מריבות על התהילה. השניים ישימו זה לזה רגליים וברוקלין תיפול. אך לא במהרה תודה בטעות!
"ואז יבוא העורב," כוכבה הציצה באשך.
"העורב?"
"אה, התכוונתי הגורילה."
"מה?? השיקוץ יתאחד עם קיירי בברוקלין??"
"זה לא ברור העניין הזה," ניסתה כוכבה לסגת, "יהיה רעב גדול בג'ונגל. הגורילה תהיה רזה מאוד ותרצה תפוח. הנחש יציע לה אחת."
על זה לא חשב האשך! שלברון יתאחד עם קיירי ודוראנט בברוקלין אחרי כשלונו בלייקרס? יבוא בשכר נמוך אולי לנסות לגרד עוד אליפות? רעיון מרתק ממש!
"ומה אז?" הוא דחק בה.
"זמננו תם!" היא הכריזה. "האנרגיות חלשות עכשיו. אני זקוקה לחידוש הכוחות."
"אבל מה עם הגורילה?" האשך נעמד בחטף, נסער. "האם היא תאכל את התפוח?"
"הקריאה הסתיימה! עננים עוטפים את הכדור! אין באפשרותי לראות יותר!"
"ומה עם הפלח! וצאן מרעיתו? עוד לא דיברנו עליהם בכלל!"
"ומערכת היחסים!" ניסתה עוד הגננת להציל משהו.
"המפגש הסתיים! תודה לכם על שנעזרתם בשירותיי! מקווה שקיבלתם את התשובות שהייתם צריכים! אם שבעתם רצון ספרו עלי לחבריכם!" לאחר מחשבה נוספת הוסיפה, "אבל אין צורך שתשובו בעצמכם! לא ניתן להוסיף דבר על מה שראיתי!"
"טיפ קטן לזוגיות?" מלמלה הגננת בשפל רוח.
"מאפה?" אמר האשך.
"הנה הדלת!" אמרה כוכבה, מובילה אותם, כבר כמעט בכוח. "דרך צליחה! מאחלת לכם המון בהצלחה!"
"תצטרכו את זה." מלמלה בקול חלש רגע לפני שסגרה את הדלת.

הדלת נטרקה מאחוריהם והשניים יצאו לדרך.